Music Lover On The Net 14'12

קצת מוקדם מהרגיל בגלל החג, וכי לא בא לי לכתוב מחר, וכי קרו מלא דברים מעניינים השבוע שאני ממש התאפקתי לשתף, וגם בגלל שנראה לי שהפקקים מתחילים אז כדאי להזדרז… בקיצור, יאללה!

  1. השבוע שלי התחיל בידיעה על כך שהאלבום החדש של Deftones עבר לסטטוס "כתוב", ומתוכנן לעבור לסטטוס "מוקלט" בקיץ הקרוב – בהתחלה חשבתי שזו מתיחה ממש מצוינת של ה-1 באפריל כי צ'ינו עסוק כרגע עם עוד הרכב שלו שנקרא ††† (או Crosses) אבל אז זה דווח בעוד כמה מקומות אז אני מאושר (כי זה נכון), ומאושר (כי זה שימח אותי), וכרגיל – זה האלבום הכי טוב שהם אי פעם כתבו.
  2. ה-Arctic Monkeys נתנו השבוע להורדה חינם אלבום שלם של B-Sides – אני לא יודע אם עדיין אפשר להוריד אותו, אבל סטרים בטוח אפשר לעשות מכאן.
  3. בקליפ לשיר החדש של Jack White בשם Sixteen Saltines אפשר לצפות פה.
  4. לפני שבועיים, Soundgarden סיפקו הצצה של 22 שניות לשיר חדש שנקרא Live To Rise שמתוכנן להופיע בפסקול של הסרט The Avengers – אלה היו 22 שניות של אושר ותקווה, כי זה נשמע בנזונה, טוב כמו שרק ריף גיטרות של סאונדגרדן יכול להשמע עם הסגנון תיפוף הישן של מט קמרון. השבוע נחשף השיר המלא, ואני חיב לומר, שכל פעם שכריס קורנל פותח את הפה בשנים האחרונות אני מקבל דיכאון, הוא פשוט מחרבן את השיר והופך אותו לשיר גנרי לגמרי, כמו שיר של ניקלבק. בעאסה.
  5. שת"פ מעניין של ג'וש הום מ-QOTSA עם פלורנס וולש מ-Florence + The Machine, עם קאבר נחמד לשיר Jackson של ג'וני קאש.
  6. Mastodon – ששחררו בשנה שעברה אלבום אדיר – נותנים הצצה לסיבוב הופעות הנוכחי שלהם עם קליפ לשיר שפותח את ההופעה – Dry Bone Valley – שנותן טעימה לשילוב כוחות הווקלי המדהים שלהם (לתופף ולשיר ביחד זה בכלל לא פשוט).
  7. La Dispute, שלא מזמן שיתפתי את החוויה האישית שלי איתם פה, עצרו באולפן רדיו במישיגן לא רחוק מהבית, ונותנים שם סט אינטימי של 40 דקות. אם עוד לא שמעתם את Wildlife הנהדר שלהם, אז זו דוגמית ממש מומלצת.
  8. הייתי בטוח שכבר כתבתי עליהם פעם ועל השיר הזה ספציפית, אבל מסתבר שלא.. אז Walk The Moon לקחו את השיר Anna Sun הכיפי והמצוין שלהם לתוכנית של ג'ימי פאלון והם נתנו שם בראש.. איזה כיף (וישר לפלייליסט).
 שיהיה חג שמח, רגוע ושלו 🙂
מודעות פרסומת

יש משהו מאוד רומנטי בעיני בלהקות צעירות. במיוחד בלהקות צעירות אמריקאיות. במיוחד בלהקות אלטרנטיב / הארדקור / Pאנק / אינדי / אמו / מטאל וכל שילוב היברידי אחר של סגנונות שמצריך מבני אדם לבצע פעולות פיזיות בשביל להשמיע צלילים. ולמה רומנטי? כי ברוב המקרים, בבסיסו של הדבר זה חבר'ה צעירים, עם ביצים, (בתקווה המון) כישרון, וחלום (ולפעמים גם עם הבנה שזה חלום דפוק) להיות להקה.

ומאוד קשה להבין כמה החיים האלה קשים ומתישים, מעבר לזה שאתה חי כמו סרדין בתוך וואן או בכיסא של מטוס או אוטובוס, ואתה צריך להסתדר כל יום כל היום עם אותם X אנשים, ולאכול רע, ולישון רע כל יום במקום אחר ולחלום על חשיפה והצלחה כי אין לך אבא עשיר כמו של לנה דל ריי 🙂 אני מניח יותר שהגרסה המקומית של התיאור הזה תהיה אולי בלי וואן וסיבובי הופעות אינסופיים, אלא עם עבודת מלצרות ודירת חצי חדר בתל-אביב כי להיות מוזיקאי זה קשה וכנראה לא משנה איפה.

גרג דולי אמר באחד הראיונות שלו:

"אין דבר שאני אוהב יותר מאשר להופיע ולנגן מוזיקה, ומבחינתי,  השעתיים הופעה הם בחינם. הכסף הוא פיצוי על ה-22 שעות האחרות."

ומעט מאוד פעמים יצא לי להחשף ללהקה כזו בהופעה חיה. לכוח המתפרץ ולאנרגיות הבלתי נגמרות שחבר'ה כאלה צעירים מסוגלים להוציא מעצמם. כשעולים חבורה של חננות כמו La Dispute, שבכלל לא שמעת עליהם או רצית לראות אותם ואתה בכלל לא מבין למה הם מבזבזים את הזמן על הבמה ומתי כבר Thrice יעלו לנגן, ואז הם מפשילים שרוולים, נותנים חיוך, ומתחילים להפגיז עם מוזיקה אדירה וסולן לוחמני שלא מפסיק לקפוץ ולהפגיז את המילים לתוך המיקרופון והם פשוט מפרקים לך את הצורה במשך 45 דקות.

הם הוציאו אלבום חדש לפני כמה חודשים והם מטיילים איתו עכשיו בכל העולם, לראות אותם בהופעה היתה פשוט חוויה עמוקה ומרעננת – שכשאחד הדברים הראשונים שעשיתי כשהגעתי הביתה מהטיול היה לבדוק את האלבום המלא שלהם ולנבור אחורה ביצירה שלהם. הם מלחינים בצורה שגורמת אי נוחות, הם כמעט ולא שומרים על 4 רבעים, אלא מפלרטטים עם מקצבים אחרים ואין פה מלודיה שהיא קליטה בצורה מיידית זוהי מוזיקה שצריך ממש להקשיב לה, ולתת לה לשקוע רובד אחרי רובד ואז הכל מתחבר ביחד למשהו גדול ונפלא ויפה, יפה, יפה. זה אלבום קונספט נהדר שמספר על סופר שכותב סיפורים קצרים על אובדן ובדידות ומקרים טראגים, ובמקביל מנסה להתמודד עם מציאות דומה, והוא הולך ושוקע בתוכם וככל שמתקדמים השירים מפסיק להיות לו ברור מה קורה במציאות ומה הוא מדמיין.

אני לא מבין איך זה שלא הכרתי אותם קודם, הם נורא מזכירים את פוגאזי, אבל הם קורים עכשיו. אני אומר תודה על המזל שנפל בחלקי להיות יחד איתם באותו המקום והזמן ולשמוע אותם על סמואל אדאמס טריה מהחבית.