1/3 לייף קרייסיס

אז השבוע לא היה Music Lover On The Net. את האמת, Music Lover On The Net היה האתר הראשון שאני זוכר בבירור שהייתי מבקר בו בשביל להוריד אלבומים של מוזיקה, ולהתעדכן בצורה שוטפת באלבומים החדשים שיצאו.. הוא היה מעלה את האלבומים בקבצי זיפ של 5 מגה לגאוסיטיס וטריפוד, וגורם לנו לעבוד קשה בשביל ההורדה. והיום עם אינטרנט של 100 מגה, לא עוברת דקה וכבר כל האלבום אצלי… ואת האמת, אני אפילו בד"כ לא מקשיב להם – אבל עשיתי הומג' לשם ופרסמתי מדור שבועי על מה חדש, אפילו שהאתר נסגר איפשהו ב-99, כשאני הייתי כבר עמוק בתוך הצבא.

אני מרגיש שהמדור הזה מיותר. גם לא ממש כיף לי לכתוב אותו, כי באיזשהו מקום, הפסיק לעניין אותי מה שחדש במוזיקה, כי זה הפך להיות חתיכת עסק לעקוב אחרי הכל. כשאני כותב פוסטים רגילים, אני בד"כ כותב על דברים ישנים שקשורים איכשהו בזיכרון, סיפור או אירוע כזה או אחר, כי לא בא לי לכתוב על דברים חדשים (גם כי אני לא טורח לעמוד בקצב, גם כי הרוב המכריע של המוזיקה בתקופה האחרונה לא ממש מדבר אלי, וגם כי כל העולם ואשתו כותבים על מוזיקה חדשה), וההתעסקות בזה גוזלת לי זמן שאוטוטו לא יהיה לי, ואם יהיה.. אז עדיף שיהיה מושקע במקומות אחרים.

אני אפילו לא זוכר מה היה הקטליזטור להתחיל לכתוב, אבל הנה, אני אחרי 40 פוסטים, ועדיין כותב. זה בטח היה קשור לזה שאני בקרוב אהפוך להיות אבא. היה לי קשה מאוד להתרגל לרעיון שזה הולך לקרות, ואני די בטוח שאין לי מושג למה אני נכנס.. אבל חשבתי על להתחיל לכתוב דברים בשביל שאני אזכור אותם, וכשהבת שלי תהיי מבוגרת אולי האתר הזה עוד יעמוד ברשת באיזה צורה והיא תוכל לקרוא ותבין שהיה לה אבא שבגיל 32 עדיין לא סיים להתבגר, עם תחביבים, אהבות, סקרנות ועומק, והוא קצת יותר מהאשמאי בן 50 שהיא מכירה ככספומט, שכל היום מקטר ולא מסוגל להבין אותה בכלל כי הוא מיושן… 🙂 אולי היא תוכל לקרוא קצת על אבא שלה, ולשמוע ולגלות שירים שבטח אף אחד כבר לא ישמיע, סוג של time capsule.

סיימתי לקרוא את Love Is a Mix Tape – של רוב שפילד (Rob Sheffield), וקראתי אותו טיפין טיפין בחצי שנה האחרונה. היה לי מאוד לא קל לקרוא אותו, וכנראה גם זו הסיבה שזה לקח כל כך הרבה זמן, אולי בגלל שהוא memoir. אני לא רוצה להיכנס לעלילה כדי לא לקלקל, אבל יש פער עצום בין רוב הכתב של הרולינג סטון מגזין, לבין רוב הסופר. אותי הספר די שעמם, עד שהגעתי לפרק על אפריל 94, ועל הזכרונות שלו מאותה התקופה, ועל קורט, ועל כמה שכל היום צחקו וחיכו לרגע שיודיעו שהוא מת. באופן אישי הספקתי לשכוח/להדחיק שזה היה ככה, שהוא איים בהתאבדות כל שני וחמישי בראיונות ב-MTV עד שממש היו אז הימורים מתי זה יקרה, אני זוכר שכשזה קרה, הרגשתי הקלה מסוימת, הייתי לקראת סוף כיתה ח', Nirvana היו נחלת הכלל, כל הפרכות עם הטיץ, אודם שחור, ונעלי פילה התלהבו מהם ובאותה התקופה, Superunkonwn יצא היה הרבה יותר מעניין מבחינתי (עד ש-MTV התחילו לטחון את Black Hole sun הארור). חצי שנה אח"כ, כשיצא ה-unplugged, נכנסתי לתקליטי חורב יום אחד בצהריים אחרי הביצפר, וניצן, המוכר, פתאום שם את something in the way, ואז נפל לי האסימון שזה באמת קרה, ולא יכולתי לזוז, רק המעבר ל-Plateau תיקן את זה.

מודעות פרסומת

Music Lover On The Net 15'12

השבוע קרו כמה דברים מעניינים, ביניהם הקאמבק ש-TV On The Radio עשו לתודעה שלי. היום לפני שנה בדיוק ראיתי אותם בהופעה חיה בבוסטון. איכשהו תמיד כשאני משחק במשחק של איפה הייתי לעומת איפה שאני היום אני יוצא מבואס 🙂
הנה תמונה של סקרלט גו'הנסן, תנו לזה לשקוע, ואח"כ נדבר על מה שמעניין…
  1. ה-Arctic Monkeys, שיש להם נוכחות קבועה כאן (Duh!) הופיעו בלולהפלוזה ברזיל בסופ"ש שעבר, וההופעה במלואה ניתנת לצפיה ביו-טיוב (במקום זה כפיצוי, הנה לינק לביצוע נהדר של R U Mine מהתוכנית של קונאן אובריאן השבוע וטרי טרי טרי ההופעה המלאה מ-Coachella), ויאללה שמישהו כבר ירים את הכפפה ויביא את החבר'ה האלה לארץ, איט איז לונג אובר-דיו.
  2. אם כבר בלולפלוזה עסקינן, אז ביו-טיוב, עדיין אפשר לראות (נכון לרגע כתיבת שורות אלה) חלק מההופעות שהתרחשו שם, וזה כולל: הופעה מלאה של ה-Foo Fighters (שעתיים וחצי!), TV On The Radio ואת השאר תוכלו בקלות לחפש בעצמכם 😛
  3. Bon Iver, יחד עם Astronautalis, הקימו להקה והם מקליטים ביחד אלבום.
  4. רצות כל מיני שמועות על כך שקורט קוביין עבד על חומרים אישיים שלו (בלי נירוונה) בתקופה לפני שהוא התאבד… מכיוון שהחודש נציין 18 שנה ללכתו, אפשר להמר שבשנתיים הקרובות הם יצצו ארוזים במהדורה מיוחדת לכבוד ה-20.
  5. בינתיים, לא להאמין אבל עברו 20 שנים מאז Vulgar Display Of Power המופתי של Pantera. אז כמו שכבר דיווחתי קודם, גם הוא יקבל טיפול של מהדורה מיוחדת לציון המאורע, וגם נחשף B-Side חדש בשם Piss… ואני מתרגש כמו בן 14 שוב פעם.
  6. אקסל רוז, שהשבוע כיכב יחסית הרבה בכותרות, בגלל שהוא לכאורה שיחק ברופא וחולה יחד עם לנה דל-ריי, סירב לקבל את ההכנסה שלו כחלק מ-Guns n Roses להיכל התהילה של הרוקנרול, מסיבות דווקא די מובנות בהתחשב בזה – אז הוא כתב על זה מכתב מאוד ארוך וקיבל תשובה מאוד קצרה שאמרה בערך – Fuck You Axl – אנחנו נכניס אותך בכל מקרה.
  7. Green Day מתכוננים להוציא אלבום בשלושה חלקים בקרוב מאוד שיקרא ¡UNO! ¡DOS! ¡TRE!
  8. מדונה, לא מצליחה למכור את האלבום החדש שלה, בכלל, אז יש סוג של צדק בעולם… עכשיו רק צריך שהטור שלה יהיה פלופ, והלייבל שלה יפטר ממנה והיא תוכל להיעלם עם פנסיה מאוד מכובדת.
  9. Scarlett Johansson יחד עם 3D מ-Massive Attack בעיבוד מחודש (השני שלה, זה הראשון) ל-Summertime הקלאסי  של גרשווין, בשביל פסקול של סרט חדש בשם Days Of Grace

Music Lover On The Net 09'12

אז עבר עוד שבוע, והגעתי לסופ"ש עם יותר מדי אייטמים לקרוא ברידר ועם אפס כוחות… בד"כ הפוסט הזה נמצא במצב טיוטה כל השבוע, והוא די כותב את עצמו, ובשבת רק נשאר לי לראות מה עוד לא פורסם במקומות אחרים וללחוץ על 'פרסם'. אבל השבוע זה לא קרה, ככה שהיתה לי דילמה מאוד גדולה אם להשקיע ולכתוב את הפוסט השבועי הזה או לא, אבל לא נשברתי.

להמשיך לקרוא