הרבה פעמים התחלתי לכתוב פה, ועזבתי… משהו הסיח את דעתי, הטלפון צלצל, אשתי היתה צריכה תשומת לב, היה צריך לטייל עם הכלבה, מייל חשוב מהעבודה שהגיע ומה לא. אז לא כתבתי כל הקיץ, בפעם קודמת כתבתי "שלום לחופש הגדול", ולא באמת תכננתי לקחת אחד כזה.. אבל זה מה שיצא.

 

אז הייתי בארה"ב הקיץ שוב פעם… לא ממש בילוי, אלא יותר עבודה, אבל יצא לראות את שרון ואן-אטן בהופעה חיה בפורטלנד ב- Aladdin Theater, ואת סיגר רוס לא כ"כ רחוק משם במקום פתוח שנראה Edgefield. אני חיב לציין שהן היו שתי הופעות מצוינות, בכל קנה מידה… הסאונד היה פשוט מדהים, אפילו שסיגר רוס ניגנו במקום פתוח מול 15,000 איש, ושרון ואן-אטן עשתה את זה במקום סגור מול 300. היה פשוט מרגש לראות אותה, את כמה שהיא שקועה וכואבת בתוך היצירה שלה, את הדרך הביישנית שלה לתקשר עם הקהל וכמה שהכל אצלה עדיין מחוספס ואמיתי, לעומת המהוקצעות של סיגר רוס, על הבמה הענקית, התאורה והקליפים, עם ה-15 נגנים על הבמה והתיאטרליות. אלו היו יומיים מטלטלים שבהם הייתי עם ג'ט לג איום ונורא, קמתי מוקדם בבוקר לעבוד עד אחרי הצהריים ואז הייתי בהופעות עד הלילה.. אבל על מה יש לי לקטר?

עוד מחשבה שקיננה לי בראש היא שאני בספק רב אם אני אלך לראות עוד הרבה הופעות פה בישראל מכמה סיבות, שאת חלקן הגדול כבר מניתי כאן ב-rant שלי על ההופעה של האפגן וויגס. אבל בחו"ל כ"כ הרבה יותר כיף, אפילו שאין את אלמנט ההתרגשות כשהאמן עושה טובה וצועק "שלום" בעברית. אין ישראלים, אין סיגריות, אין ג'וינטים, אין סאונד איום ונורא ומחריש אוזניים ובעיקר יש שטף בלתי פוסק של מוזיקה לראות, בכל מקום, כל הזמן מכל סוג.

בחודשים האחרונים המשכתי באדיקות להעביר בחזרה את כל אוסף המוזיקה שלי שהיה צרוב על דיסקים ודי.וי.די ישנים חזרה אל ההארדיסקים, ואני פשוט מתפעל מהסדר המופתי שהייתי מתנהל בו פעם. הכל ממוספר, הכל מקוטלג, הכל נמצא בקופסא שבה הוא אמור להיות. היום בבוקר שמעתי שיר והרגשתי שבעצם כל המאות דיסקים שצרבתי הם סוג של time-capsule שאני הצעיר הכין לאני הנוכחי.

זה כיף לא נורמלי לעבור בין התיקיות ולהיזכר בתקופות שונות ובמוזיקה שליוותה אותי בהן. גם בזמן אמת כשצרבתי את כל הדיסקים האלה ידעתי שאני בחיים לא אשמע את כל מה שצרבתי, אבל קיבלתי שיעור מאלף בלהפריד את המוץ מהתבן בשבועיים האחרונים כשנתקלתי בכמה אלבומים פשוט מצוינים שלגמרי נשכחו עם הזמן ובמקום זה אני מבלה את זמני בלהקשיב לכל הזבל העכשווי שיוצא בכמויות בשנים האחרונות, אבל איכשהו, כשבשבוע אחד מגיעים לאוזניים דיסקים חדשים של dmb, deftones, bat for lashes, circa survive והנה מספיק אלבומים מעניינים לרבעון הקרוב שאפשר לשקוע בהם.

ולסיום, נולדה לי בת, קוראים לה ליאן, ואני מאוהב בה קשות. את ראש השנה האחרונה חגגנו בלאס-וגאס, ואת השנה האחרונה פתחנו בטיול אדיר שעדיין אני תופס את עצמי חולם בהקיץ שאני נמצא בו. בראש השנה האזרחית (=סילבסטר) בדיקת הריון ביתית הראתה פס ועוד פס ומשם החיים שינו צורה לגמרי. זו היתה אחת השנים המעניינות ביותר שחוויתי והלידה היתה אחת החוויות החזקות ביותר שעברו עלי, ועכשיו יש לי בת קטנה ומדהימה שטרפה מחדש את המרקם העדין של השפיות שלי… אני עדיין מנסה למצוא את עצמי בתוך כל המציאות הזו, אבל אני מחייך.

שתהיה לכולכם שנה נהדרת, מלאה בבריאות, חוויות, אהבה ומוזיקה.

אסף.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s