1/3 לייף קרייסיס

אז השבוע לא היה Music Lover On The Net. את האמת, Music Lover On The Net היה האתר הראשון שאני זוכר בבירור שהייתי מבקר בו בשביל להוריד אלבומים של מוזיקה, ולהתעדכן בצורה שוטפת באלבומים החדשים שיצאו.. הוא היה מעלה את האלבומים בקבצי זיפ של 5 מגה לגאוסיטיס וטריפוד, וגורם לנו לעבוד קשה בשביל ההורדה. והיום עם אינטרנט של 100 מגה, לא עוברת דקה וכבר כל האלבום אצלי… ואת האמת, אני אפילו בד"כ לא מקשיב להם – אבל עשיתי הומג' לשם ופרסמתי מדור שבועי על מה חדש, אפילו שהאתר נסגר איפשהו ב-99, כשאני הייתי כבר עמוק בתוך הצבא.

אני מרגיש שהמדור הזה מיותר. גם לא ממש כיף לי לכתוב אותו, כי באיזשהו מקום, הפסיק לעניין אותי מה שחדש במוזיקה, כי זה הפך להיות חתיכת עסק לעקוב אחרי הכל. כשאני כותב פוסטים רגילים, אני בד"כ כותב על דברים ישנים שקשורים איכשהו בזיכרון, סיפור או אירוע כזה או אחר, כי לא בא לי לכתוב על דברים חדשים (גם כי אני לא טורח לעמוד בקצב, גם כי הרוב המכריע של המוזיקה בתקופה האחרונה לא ממש מדבר אלי, וגם כי כל העולם ואשתו כותבים על מוזיקה חדשה), וההתעסקות בזה גוזלת לי זמן שאוטוטו לא יהיה לי, ואם יהיה.. אז עדיף שיהיה מושקע במקומות אחרים.

אני אפילו לא זוכר מה היה הקטליזטור להתחיל לכתוב, אבל הנה, אני אחרי 40 פוסטים, ועדיין כותב. זה בטח היה קשור לזה שאני בקרוב אהפוך להיות אבא. היה לי קשה מאוד להתרגל לרעיון שזה הולך לקרות, ואני די בטוח שאין לי מושג למה אני נכנס.. אבל חשבתי על להתחיל לכתוב דברים בשביל שאני אזכור אותם, וכשהבת שלי תהיי מבוגרת אולי האתר הזה עוד יעמוד ברשת באיזה צורה והיא תוכל לקרוא ותבין שהיה לה אבא שבגיל 32 עדיין לא סיים להתבגר, עם תחביבים, אהבות, סקרנות ועומק, והוא קצת יותר מהאשמאי בן 50 שהיא מכירה ככספומט, שכל היום מקטר ולא מסוגל להבין אותה בכלל כי הוא מיושן… 🙂 אולי היא תוכל לקרוא קצת על אבא שלה, ולשמוע ולגלות שירים שבטח אף אחד כבר לא ישמיע, סוג של time capsule.

סיימתי לקרוא את Love Is a Mix Tape – של רוב שפילד (Rob Sheffield), וקראתי אותו טיפין טיפין בחצי שנה האחרונה. היה לי מאוד לא קל לקרוא אותו, וכנראה גם זו הסיבה שזה לקח כל כך הרבה זמן, אולי בגלל שהוא memoir. אני לא רוצה להיכנס לעלילה כדי לא לקלקל, אבל יש פער עצום בין רוב הכתב של הרולינג סטון מגזין, לבין רוב הסופר. אותי הספר די שעמם, עד שהגעתי לפרק על אפריל 94, ועל הזכרונות שלו מאותה התקופה, ועל קורט, ועל כמה שכל היום צחקו וחיכו לרגע שיודיעו שהוא מת. באופן אישי הספקתי לשכוח/להדחיק שזה היה ככה, שהוא איים בהתאבדות כל שני וחמישי בראיונות ב-MTV עד שממש היו אז הימורים מתי זה יקרה, אני זוכר שכשזה קרה, הרגשתי הקלה מסוימת, הייתי לקראת סוף כיתה ח', Nirvana היו נחלת הכלל, כל הפרכות עם הטיץ, אודם שחור, ונעלי פילה התלהבו מהם ובאותה התקופה, Superunkonwn יצא היה הרבה יותר מעניין מבחינתי (עד ש-MTV התחילו לטחון את Black Hole sun הארור). חצי שנה אח"כ, כשיצא ה-unplugged, נכנסתי לתקליטי חורב יום אחד בצהריים אחרי הביצפר, וניצן, המוכר, פתאום שם את something in the way, ואז נפל לי האסימון שזה באמת קרה, ולא יכולתי לזוז, רק המעבר ל-Plateau תיקן את זה.

מודעות פרסומת

איך לא להיות חרא של אנשים

הפוסט הזה הוא הבהרה לגבי הפוסט הקודם.
רק אחרי שלחצתי על 'Publish' וקראתי שוב את הפוסט הרגשתי שכאילו משתמע שאני לא קונה מוזיקה או רק צורב או רק מוריד ומאוד חשוב לי להבהיר, גם ברמה האישית וגם כדי שלא יתקבל רושם אחר – בשום פנים ואופן אני לא מעודד צריבה של מוזיקה, פיראטיות שלה, או כל הפרת זכויות יוצרים בצורה כזו או אחרת. אני מאוד בעד לקנות את המוזיקה שאוהבים, אולי זה קשור לדור שלי שעדיין התחנך על התקליטים, קסטות ודיסקים שמוזיקה זה משהו שאתה קונה (ואם זה פה אז גם במחיר מופקע). ואין תחליף לעטיפה, לחוברת, לקופסאות קרטון ולטקס של ללכת לחנות המועדפת עליך, לבלות בה, להקשיב להמלצות של המוכרים ובסוף לקחת הביתה מתנה שלא נגמרת (או פלופ אדיר). אז כאן גיא חג'ג מסביר היטב למה כדאי לקנות מוזיקה בצורה הרבה יותר טובה ממה שאני אוכל, ורק בשביל לסגור את הדיון, הנה תמונה די עדכנית של איך נראית ספריית המוזיקה שלי, מעל 3000 דיסקים מקוריים, כולל הרבה מאוד מהדורות מיוחדות.
מעניין כמה כסף הייתי יכול לחסוף מהמשכנתא אם הייתי מוותר על התענוג הזה 🙂

אם לא שמתם לב עד עכשיו…

לחיצה על הלינק 'פלייליסט' שנמצא בתפריט שלמעלה, תיקח אתכם ל-grooveshark שבו תוכלו לשמוע את כל השירים שפורסמו כאן.

יכול מאוד להיות שאני בנוסף ארכיב פלייליסטים לפי תקופת זמן מסוימת (כל חודש נגיד) אני לא חושב על לפרסם mixtape-ים כאן, קצת נראה לי מיותר… במיוחד שבשני קליקים אפשר לעשות סטרים ואת מה שאוהבים פשוט למצוא בדרכים שונות ומגוונות.

בינתיים, תהנו!

כל ההתחלות קשות

אבל עושה רושם שזו הרבה יותר… הרבה מאוד זמן אני מתלבט ומתחבט אם לפתוח בלוג ולכתוב קצת בעצמי. בתור צרכן מאוד גדול של תוכן שאחרים יוצרים, אני מרגיש צורך עצום לעשות לעצמי סדר בדברים שמעניינים אותי ושאני אוהב, ואולי על הדרך לעניין גם מישהו אחר…

נראה לי שלכתוב ולהתמיד לכתוב זה ממש לא פשוט… אבל, הנה הצעד הראשון 🙂