candlenova

בכמה חודשים האחרונים, התחלתי בפרוייקט של העתקה חזרה של כל הדיסקים שצרבתי חזרה להארד דיסקים… צרבתי כמה מאות דיסקים עם מוזיקה עליהם מאז סוף שנת 1997 ועד 2006, ומכיוון שדיסקים לא חיים לנצח ותופסים מלא מקום (גם הארד-דיסקים לא חיים לנצח, אבל לפחות הכל נמצא במקום אחד ויותר קל לגבות), אני בסוג של מסע חזרה בזמן לפסקול שלי מכיתה יב' והלאה.. אני מוצא שם הרבה אוצרות שנעלמו מאוזניי, ובאותה העת גם הרבה דברים שאני לא מצליח להבין איך הורדתי ושמעתי אותם – כנראה שלכל אחד יש את הלהקות בנים וספייס גירלז משלו בארון 🙂

אבל אם נשים את הפדיחות לרגע בצד, אז אני נתקל שוב בהמון מוזיקה שפעם היתה מלאת משמעות בעיניי.. ואם לא הייתי חופר בארכיון הזה, כנראה היתה נשארת קבורה בו, יחד עם המון זכרונות מתקופת התיכון והצבא שהקשבה מחודשת לשירים האלה הציפו אותי… אז לרוב המוזיקה מאז אין לי סבלנות להקשיב וגם אין לי חשק לשקוע בה, או בזכרונות ובנוסטלגיה או בגעגועים לאנשים ולתקופה שלא תחזור.. אבל יש כל מיני הברקות פה ושם שפשוט אי אפשר להתעלם מהם… לדוגמא שיר של Candlebox, שהוציאו אלבום אדיר ב-1993 ולא זכו לשום התייחסות בישראל, אבל מכרו כמעט 4 מיליון עותקים בארה"ב בזמן שכל העולם היה עסוק בנירוונה, פרל ג'ם, סאונדגרדן ושות'

ובנוסף, Heather Nova, שפתאום קפצה לחיי מחדש באחד מאותם דיסקים של אמ.פי.3…

בשבועות האחרונים היא השתחלה לה חזרה לפסקול שלי וכיף לי נורא להקשיב לה.. אני חושב שגם לכם יהיה.. וגם אם לא, תעצמו את העיניים ותדמיינו שזו שרון ואן-אטן, כי בעצם, מה ההבדל? זה שזה ישן לא הופך את זה ללא טוב, זה שזה ישן לא הופך את זה לפסול.. אני לא מצליח למצוא הרבה אומנים בשנים האחרונות שכשאתקל בהם בעוד עשור אתענג עליהם מחדש, ולעומת זאת.. אני די בטוח שכשאשמע את הקול המלאכי שלה שוב ארגיש את אותו הדבר, היא עדיין פעילה, מקליטה ומופיעה הדבר היחידי שהשתנה זה חיבוק הדוב שהיא כבר לא מקבלת מהתקשורת ומהלייבלים…

ואותו השיר בביצוע טיפה יותר עתיק (עם כל הלהקה)

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “candlenova

  1. השם candlebox היה מוכר, אבל רק כאשר ראיתי את עטיפת האלבום נזכרתי שהוא צובר לי אבק על המדף. ואכן, חיפוש מהיר מצא עותק (מקורי, בהוצאה של הד ארצי) יושב על המדף בין blind melon ל-Screaming trees, מהתקופה שרכשתי כל מה שישב תחת תיקיית גראנג' באוזן השלישית. לא בטוח כמה פעמים שמעתי את האלבום הזה, אבל לא נראה לי שאי פעם אהבתי אותו באמת.

    • וואי בליינד מלון, כמה זמן לא שמעתי אותם… עשית לי חשק 🙂
      מתי בפעם האחרונה הקשבת לו? אני לא הכרתי אותם בזמן אמת.. רק אחרי שהיה אינטרנט.. אבל עד היום נחמד לי כל פעם שאני נתקל ב-You, Change, Far Behind וחבריהם..

  2. פינגבק: איך לא להיות חרא של אנשים | הפסקול

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s