מקודם סיימתי לראות את Like Crazy. לדעתי זה סרט מצוין, מכמה סיבות, שאחת מהם הוא שהוא היה פשוט אמיתי וטבעי.. החל מהדיאלוגים, כימיה בין השחקנים, המקומות, הסיטואציה.. והוא הותיר בי תחושה שדי קשה להסביר אותה, כאילו כל הסרט התרחש ב-Slow Motion, מלווה במוזיקה של Sigur Ros.
יש תקופות שאני רואה המון סרטים, יש תקופות שאני מתרכז בהשלמת פערים טלוויזיוניים. רוב הזמן אני מרגיש תחושה שבזבזתי את הזמן שלי – קשה לסרטים להותיר בי רושם עמוק בשנים האחרונות. אולי כי קשה לחדש, אולי כי ראיתי המון וקשה לי להתרגש, אולי כי יש מחזור עצום של תסריטים. אולי כי אני לא מספיק מתוחכם בשביל לנתח ל-Drive את הצורה, אבל כן מסוגל להעריך אותו ואת הסאב-טקסט, ותודה לאל שיש כאלה שכן מסוגלים לעשות את זה – כי מה הייתי עושה בלעדיהם?
אני עדיין מסוגל להעריך יופי, פשטות, משחק איכותי, ואותנטיות – אפילו שאני לא מסוגל לכתוב ולהסביר את מה שבדיוק עשה לי את זה במילים, אבל זה כל הקסם.
הפסקול 
בלוג יפיפה(:
תודה 🙂