My happy place

Thrice ואני, זה סיפור אהבה מוזיקלית בוגרת, זאת הלהקה היחידה שבחיי הבוגרים, האהבה, ההערכה וההתעמקות שלי ביצירה שלהם מגיעה לרמות של הערצה לגאנז של ילד בכיתה ז' בתחילת שנות ה-90 🙂

הם לא חלוציים, הם לא המציאו אף ג'אנר, הם לא שלטו במצעדי מכירות, הם לא זכו באף גראמי, ואם אני זוכר נכון, הם אפילו לא התארחו באף Late Night בארה"ב. במצעד האלבומים המיותמים של עונג שבת ל-2011 הם זכו לאזכור בודד ויחיד עבור אלבומם הנפלא Major/Minor מאת נשמה אחת צדיקה (לא אני, נשבע!) – וזה ממש חבל.

מה שהם כן, זה ארבעה חברים (וזה אומר היום המון בעיני), שמנגנים ביחד כ-15 שנה (מגיל 17 או קצת אחרי) ועברו המון ביחד. הכימיה ביניהם, ההרמוניות שהם מלחינים, הכתיבה העמוקה ומלאת המטאפורות, הם פשוט One stop shop לכל סגנון שאני נהנה להקשיב לו אם זה פאנק, הארדקור, אלטרנטיב, פרוג, אלקטרוני, רוקנרול והם היום עושים מכל זה ערבוביה מושלמת. מההתחלה שלהם, כל אלבום הוא המשך למה שבא לפניו, ולוקח את הלהקה ואת הסאונד שלה ממקום אחד ליעד הבא, ואין להם אלבום אחד שהוא פחות ממעולה. הם אחת הלהקות הבודדות שדיסק שלהם נמצא אצלי באוטו בלופ חודשים ואני לא מתעייף.

יצא לי לראות אותם בהופעה חיה פעמיים. פעם אחת בלונדון באוגוסט 2010, ועוד פעם בלאס וגאס בספטמבר 2011 (הופעה שהותירה בי חותם עמוק ולאו דווקא בגללם – אבל על כך בפעם אחרת), וקצת אחרי שהסיבוב הזה הסתיים, הם הודיעו על נטילת פסק-זמן ועשו אותי מאוד מאוד עצוב (ועוד רבים אחרים) אבל גם אסיר תודה על יותר מ-10 שנים שהם הפסקול שלי.

רמיקס לשיר אדיר מאותו אלבום אחרון, שעוד אכתוב עליו בהמשך… לילה טוב.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “My happy place

  1. פינגבק: אני ממש עייף | הפסקול

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s